חיפוש אחר האוצרות של הבזיליקה

מסלול שתוכנן במיוחד למשפחות וילדים, לגילוי הסודות של בזיליקת סן פייטרו.

Museo: Basilica di San Pietro

הקדמה

מבוא

ברוכים הבאים לבזיליקה המרהיבה של פטרוס הקדוש, הלב הפועם של הנצרות ואחד המקומות המדהימים ביותר בעולם! כנסייה ענקית זו אינה רק מבנה, אלא ספר של היסטוריה ואמנות שנדפדף בו יחד היום. תחשבו שכאן, מתחת לרגלינו, נח פטרוס הקדוש, האפיפיור הראשון, ובמשך מאות שנים האמנים הגדולים ביותר, כמו מיכלאנג'לו וברניני, עבדו כדי להפוך את המקום הזה לכל כך מיוחד. במהלך שנת היובל 2025, הבזיליקה הופכת לחשובה עוד יותר: זהו רגע בו מיליוני עולי רגל מגיעים מכל רחבי העולם כדי לעבור דרך דלת הקדושה ולקבל חנינה מוחלטת. היום נצא לגלות את אוצרות הסתרים של המקום המדהים הזה, מוכנים לחוות הרפתקה בין אמנות, היסטוריה ואמונה.

כיכר סן פייטרו

המסע שלנו מתחיל כאן, בכיכר סן פייטרו, מקום כל כך גדול שהוא נראה אינסופי. אבל אל תתנו למידות להטעות אתכם! הכיכר הזו תוכננה על ידי גאון אחר, ג'אן לורנצו ברניני, מאות שנים לאחר שאני השארתי את חותמי ברומא. הוא רצה ליצור מרחב שמקבל את עולי הרגל כמו חיבוק אימהי. הביטו בעמודים: ישנם 284, מסודרים בארבע שורות. הם נראים רבים, נכון? אבל יש סוד. אם תתקרבו למזרקות, אותן שתי פלאות שמתיזות מים רעננים, תבחינו בדיסקים של שיש לבן על הקרקע. אלו נקודות קסם! עמדו עליהם, אחד בכל פעם, והביטו בעמודים. תראו שהם מסתדרים בצורה מושלמת, כאילו היו שורה אחת. זו אשליה אופטית, טריק שברניני יצר כדי להדהים את המבקרים. נסו לזוז קצת ימינה או שמאלה: העמודים נראים כאילו הם זזים, נכון? זה כמו משחק, ריקוד של אבן. ואז, הביטו באובליסק במרכז: זהו חלק ממצרים העתיקה, שהובא לרומא על ידי הקיסרים. הוא ישן יותר מהבזיליקה עצמה! עצה: נסו לדמיין את הכיכר הזו מלאה באנשים, בכרכרות, בסוסים. פעם, כאן התקיימו חגיגות, תהלוכות, אפילו מרוצי שוורים! ועכשיו, התכוננו להיכנס לבזיליקה. צעדו לעבר הכניסה, אבל שימו לב: תצטרכו לחפש את הדלת הקדושה. כשאתם מביטים בחזית הבזיליקה, הדלת הקדושה היא הדלת האחרונה מימין. בדיוק כך, האחרונה, זו הקרובה ביותר לעמודי הימין של הכיכר. החזיקו ידיים, ואל תפחדו לבקש עזרה מהשומרים, הם שם בשבילכם.

הדלת הקדוש

הנה אנחנו עומדים מול הדלת הקדושה. זו לא דלת כמו כל האחרות, אתם רואים? היא מיוחדת, קדושה. בדרך כלל, היא נשארת סגורה, חומה. אבל כל 25 שנה, ובמקרים יוצאי דופן כמו היובל של 2025, האפיפיור פותח אותה עם פטיש כסף. זהו רגע חגיגי, מרגש. לעבור דרך הדלת הזו הוא סמל של לידה מחדש, של סליחה, של התחלה חדשה. זה כמו להיכנס לעולם חדש, להשאיר מאחור את המשקלים והטעויות של העבר. תחשבו כמה אנשים, מכל קצוות העולם, הגיעו לכאן כדי לבצע את המעשה הזה! מלכים, מלכות, קדושים, אנשים פשוטים... כולם מאוחדים ברצון לשלום ותקווה. אבל מה הופך אותה למיוחדת חוץ מזה שהיא נפתחת רק במקרים נדירים? הדלת הקדושה שאתם רואים עכשיו נוצרה בשנת 1949. זו מתנה מהקהילה השווייצרית, כהכרת תודה על כך שנחסכו ממלחמת העולם השנייה. היא עשויה מברונזה, ואם תסתכלו מקרוב, תוכלו לראות סצנות חקוקות: הן מייצגות סיפורים מהתנ"ך, של חטא וגאולה. ויקו קונסורטי, האמן שיצר אותה, עבד על הנושא "האדם בחטא, עם אלוהים בסליחה". מרגישים את משקלה? זהו משקל סמלי, משקל ההיסטוריה, האמונה, התקווה. ועכשיו, עם לב קל ומלא שמחה, נעבור יחד את הסף הזה! ברגע שנכנסתם, פנו מיד ימינה. שם, מוגנת בזכוכית, יש יצירה שתגרום ללבכם לפעום.

הפייטה: לב שיש

הפייטה: לב של שיש

שמרו על השקט לרגע אחד... אנחנו עומדים מול אחד האוצרות היקרים ביותר של הבזיליקה: הפייטה של מיכלאנג'לו. האמן היה רק בן 24 כשפיסל את הפלא הזה מגוש שיש בודד. הביטו כיצד היא נראית רכה, כמעט חיה! הפסל מראה לנו את מרים המחזיקה בחיקה את ישו לאחר הצליבה. אף שמדובר ברגע של עצב רב, שימו לב כיצד פני המדונה אינם מראים ייאוש, אלא שלווה מכובדת. זה כמו כשאמא מנחמת את ילדה גם כשהיא עצובה: עוצמת האהבה גוברת על הכל. יש סוד שקשור לפסל הזה: זו העבודה היחידה שמיכלאנג'לו אי פעם חתם עליה! אם תביטו היטב על הסרט שעובר על חזה של מרים, תוכלו לקרוא את שמו. יודעים למה חתם עליה? כי יום אחד הוא שמע כמה מבקרים אומרים שהיא נוצרה על ידי פסל אחר, והוא כעס מאוד! רבים תוהים למה מרים נראית כה צעירה, כמעט נערה. מיכלאנג'לו הסביר שהטוהר והטוב שומרים על הנעורים לנצח. איזו מחשבה יפה, נכון? כעת נמשיך במסע שלנו! נלך לאורך הספינה המרכזית, שהיא הגדולה ביותר והמפוארת ביותר. התקדמו באיטיות, הרימו את מבטכם: אוצרות חבויים בכל פינה.

הבאלדקינו: כס זהב

הרימו את עיניכם, למעלה, למעלה, אל מרכז הבזיליקה! רואים את המבנה המרשים הזה, כולו מוזהב, שנראה כאילו הוא נוגע בשמיים? זהו הבַּלְדַכִין של סן פייטרו, יצירה יוצאת דופן של ברניני. זה כמו כס ענק, חופה נישואית, מחווה לגדולתו של אלוהים ושל הכנסייה. גובהו כמעט 30 מטרים, כמו בניין של עשר קומות! ותחשבו שהוא נבנה באמצעות הברונזה שנלקחה מהפנתיאון, מבנה מדהים נוסף ברומא, מקדש פגאני שהפך לכנסייה. ברניני התיך את הברונזה העתיקה והפך אותה לעמודים המפותלים הללו, המעוטרים בעלי דפנה, דבורים (הסמל של משפחת ברבריני, שאליה השתייך האפיפיור של אותה תקופה) וילדים משחקים. מתחת לבַּלְדַכִין, נמצא המזבח האפיפיורי, מקום קדוש שבו רק האפיפיור יכול לערוך את המיסה. ומתחת למזבח, עוד יותר למטה, נמצאת קברו של סן פייטרו, האפיפיור הראשון, מייסד הכנסייה. זהו מקום עלייה לרגל במשך מאות שנים, נקודת ציון למיליוני מאמינים. אבל הבַּלְדַכִין אינו רק יצירת אמנות, הוא גם סמל של כוח. הוא מייצג את עוצמת הכנסייה, עושרה, סמכותה. אבל הוא גם סמל של אמונה, של מסירות, של תקווה. הביטו בפסלי המלאכים, שנראים כאילו הם עפים סביב העמודים. הקשיבו לרחש התפילות, לצליל הצעדים, לריח הקטורת. אתם נמצאים במקום מיוחד, מקום שמדבר אל הלב. עצה: נסו לדמיין את המקום הזה מואר רק בנרות, ללא חשמל. זה היה צריך להיות מחזה מרשים עוד יותר, מסתורי, כמעט קסום. "ועכשיו נתכונן לפלא נוסף. נלך לכיוון החלק האחורי של המזבח הראשי, ונסובב סביב: מחכה לנו כס נוסף, עתיק עוד יותר."

הקתדרה של פטרוס הקדוש: כס מלכות בן אלף שנה

הנה אנחנו עומדים מול כסא פטרוס הקדוש, עוד אוצר נסתר של הבזיליקה. אל תתנו למראה להטעות אתכם: הכסא מעץ, המוקף במבנה ברונזה מוזהב, הוא הרבה יותר מאשר רהיט פשוט. האגדה מספרת שכסא זה היה שייך לפטרוס הקדוש עצמו, האפיפיור הראשון, זה שקיבל את מפתחות ממלכת השמיים מישוע עצמו. למעשה, המחקרים מראים שהוא מעט יותר מאוחר: הוא מתוארך למאה התשיעית, והוא מתנה שניתנה לאפיפיור על ידי קרל הקירח, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. אך זה לא מפחית מערכו הסמלי. הכסא מייצג את סמכות האפיפיור, תפקידו כמנהיג הכנסייה, כיורשו של פטרוס. זהו סמל להמשכיות, למסורת, לאמונה. ברניני, שוב הוא, יצר את המבנה הברונזה המפואר הזה כדי להגן ולחגוג את הכסא. הביטו במלאכים, בעננים, בקרני האור: זה כמעט נראה כאילו הכסא עף, כאילו הוא עולה לשמיים! ומעל הכסא, רואים את הוויטראז' הצבעוני הזה? הוא מייצג את היונה של רוח הקודש, שמאירה ומנחה את הכנסייה. זו תמונה של תקווה, של שלום, של אהבה. עצה: נסו לדמיין את האפיפיור יושב על הכסא הזה, במהלך הטקסים החגיגיים. זו ודאי הייתה תמונה עוצמתית, מרשימה, כמעט אלוהית. "עכשיו, נחזור לכיוון הספינה המרכזית, ונתכונן להסתכל למעלה, גבוה מאוד. מחכה לנו אתגר, אבל זה יהיה שווה את זה."

הכיפה: שמיים מצוירי

קדימה, הרימו את המבט! אנחנו מתחת לכיפה, לב הבזיליקה, יצירת המופת שהשארתי כמורשת לעולם. אני תכננתי אותה, בהשראת כיפת ברונלסקי בפירנצה, אך ניסיתי להתעלות עליה ביופי ובגדולה. היא כל כך גבוהה שיכולה להכיל בתוכה את כל הפנתיאון, עם כל כיפתו! ואם יש לכם את האומץ והכוח, תוכלו לטפס עד לפסגה, עם 551 מדרגות. זה מאמץ לא קטן, אבל הנוף מלמעלה הוא בלתי ניתן להערכה. תראו את כל רומא לרגליכם, את הטיבר המתפתל בין הגגות, את הגבעות המתרוממות באופק. אבל גם מכאן, תוכלו להעריך את יופייה של הכיפה הזו. הביטו בפסיפסים: הם נראים כציורים, אך עשויים מחתיכות קטנות של זכוכית, אבן, זהב. מיליוני חתיכות, משובצות אחת אחת, ליצירת הדמויות, הסצנות, הצבעים הללו. הם מייצגים סיפורים מהתנ"ך, מהקדושים, מהמלאכים. זה כמו להביט בשמי כוכבים, אך עשויים מאור וצבע. ואם תביטו עוד יותר למעלה, לכיוון מרכז הכיפה, תראו כתובת בלטינית: 'TV ES PETRVS ET SVPER HANC PETRAM AEDIFICABO ECCLESIAM MEAM ET TIBI DABO CLAVES REGNI CAELORVM' (אתה פטרוס, ועל הסלע הזה אבנה את כנסייתי, ולך אתן את מפתחות מלכות השמים). אלו המילים שישו אמר לפטרוס, והן הבסיס של הכנסייה הקתולית. עצה: אם אתם סובלים מסחרחורות, אל תביטו יותר מדי למעלה! אבל אם אתם מרגישים בנוח, נסו לעצום את העיניים לרגע, ולדמיין שאתם תלויים בריק, בין שמיים וארץ. זו חוויה מרגשת, כמעט מיסטית. "כדי להמשיך במסלול שלנו תצטרכו לחזור לכיוון הכניסה של הבזיליקה, ואז לפנות לכיוון הספינה הצדדית הימנית. שם נמצא את הנקודה החשובה האחרונה במסלול הזה."

פסל סן פייטרו: רגל לנשק

הגענו לתחנה האחרונה במסלול שלנו בתוך הבזיליקה, אך לא לצידו של מסע החיפוש שלנו. אנו עומדים מול פסלו של פטרוס הקדוש, פסל ברונזה עתיק מאוד, אולי מהמאה ה-13. הפסל הזה מציג את פטרוס הקדוש יושב על כס, עם מפתחות ממלכת השמיים ביד אחת וברכה ביד השנייה. זו תמונה של סמכות, חוכמה, כוח. אבל הביטו ברגלו הימנית: היא שחוקה, חלקה, כמעט שקופה. יודעים למה? כי במשך מאות שנים, מאמינים מכל העולם שבאים לכאן, מנשקים את הרגל הזו, נוגעים בה, מלטפים אותה. זהו מחווה של דבקות, כבוד, חיבה. זהו דרך לבקש את הגנתו של פטרוס הקדוש, להרגיש קרובים אליו יותר, להתחבר להיסטוריה של הכנסייה. אם תרצו, תוכלו לעשות זאת גם אתם. אל תחששו, זה לא מחווה של אמונה תפלה. זהו מחווה של אמונה, תקווה, אהבה. זהו דרך להרגיש חלק מקהילה, ממשפחה, מהיסטוריה בת אלפי שנים. עצה: אם תחליטו לנשק את רגלו של פטרוס הקדוש, עשו זאת בכבוד ובלב כנה. וזכרו לשטוף את ידיכם לאחר מכן, למען ההיגיינה! "ועכשיו נצא, נחזור החוצה, ונמשיך במסענו! הכיכר מחכה לנו, ברגע שנצא, פנו לעבר האובליסק שבמרכז."

האובליסק הוותיקני: עד שקט

אנחנו שוב בכיכר סן פייטרו, ובמרכזה, מרשים ומסתורי, ניצב האובליסק המצרי. זהו מונולית עשוי גרניט אדום, בגובה של יותר מ-25 מטרים, מבלי לכלול את הבסיס והצלב שבקצהו. הוא הגיע לרומא לפני יותר מ-2000 שנה, הובא על ידי הקיסר קליגולה, שרצה לייפות את הקרקס שלו, מקום של משחקים ומופעים. לאובליסק הזה אין הירוגליפים, הוא חלק לחלוטין. הוא כמו ספר שלא נכתב, עד שקט לאירועים רבים. הוא היה עד למרטיריות של סן פייטרו, שלפי המסורת נצלב ממש כאן בקרבת מקום. הוא ראה את בניית הבזיליקה הראשונה, שהוקמה על ידי הקיסר קונסטנטין. הוא ראה את הכתרתם של קיסרים ואפיפיורים, את החגיגות, התהלוכות, המלחמות והמהפכות. ותחשבו שבמשך מאות שנים, האובליסק הזה עמד זקוף, בודד, בין חורבות הקרקס של נירון. ואז, בשנת 1586, האפיפיור סיקסטוס החמישי החליט להעבירו לכאן, למרכז הכיכר. זו הייתה משימה מדהימה, שדרשה חודשים של עבודה, מאות פועלים, עשרות סוסים ומכונה מתוחכמת שתוכננה על ידי האדריכל דומניקו פונטנה. עצה: נסו לדמיין כמה קשה ומסוכן היה להעביר גוש אבן כה גדול, ללא מנופים וטכנולוגיות מודרניות. זו הייתה אתגר אמיתי, משימה שעשתה היסטוריה. עכשיו, התקרבו למזרקות שבבסיס האובליסק.

המזרקות התאומות: משחק של מי

משני צידי האובליסק, כמו שתי שומרות דוממות, נמצאות המזרקות התאומות. אחת מהן היא יצירתו של קרלו מדרנו, האדריכל שהשלים את חזית הבזיליקה, והשנייה היא של ברניני, שהוסיף את חתימתו לכיכר. הן כמו שתי אחיות, דומות אך לא זהות. הן מזרימות מים צלולים וקרירים, ויוצרות משחקי אור והשתקפויות. בקיץ, נעים להתרענן כאן, לשמוע את רעש המים הזורמים, לראות את הילדים משחקים ואת הציפורים שותות. אך המזרקות אינן רק יפות למראה, הן גם שימושיות. בעבר, הן שימשו להרוות את צמאונם של עולי הרגל, לרחוץ את הסוסים ולנקות את הכיכר. כיום, הן סמל של קבלת פנים, של רענון, של חיים. עצה: אם יש לכם מטבע, תוכלו להשליך אותו למזרקה ולהביע משאלה. זו מסורת שמביאה מזל טוב, ועוזרת לממן את תחזוקת המונומנטים הללו. "עכשיו, הביטו על הבזיליקה מכאן, ובצד שמאל תבחינו ברחוב שמתארך, עם מעבר מקורה, שנראה תלוי באוויר."

ה"פסטו די בורגו": מעבר מילוט

פסטו די בורגו: דרך מילוט

כשהבזיליקה מאחוריכם, הביטו הרחק לשמאלכם, מעל הגגות, ותוכלו להבחין במעבר סודי, מבנה מוגבה שנראה כמרחף באוויר: זהו ה"פאסטו די בורגו". המסדרון המבוצר הזה, שאורכו כ-800 מטרים, מחבר בין הוותיקן לקסטל סנט'אנג'לו, מבצר מפואר שבעבר שימש כקברו של הקיסר אדריאנוס. הפאסטו נבנה בימי הביניים כדי לאפשר לאפיפיורים להימלט במקרה של סכנה, מצור או מרד. זהו מקום מסתורי ומרתק, מלא בהיסטוריה. דמיינו את האפיפיורים רצים לאורך המעבר הזה, נרדפים על ידי אויבים, בעוד שמתחתם העיר בוערת. דמיינו את החיילים שמגנים על החומות, את האסירים המכים בתאים, את האוצרות המוסתרים במרתפים. כיום, הפאסטו פתוח לקהל הרחב רק באירועים מיוחדים. אבל אם יהיה לכם מזל, אולי תוכלו לבקר בו, לטייל במסלול הסודי הזה ולהרגיש כחלק מההיסטוריה. המלצה: אם תבקרו בקסטל סנט'אנג'לו, שאלו לגבי הפאסטו. אולי תגלו זמנים לפתיחה מיוחדת, סיורים מודרכים, אירועים מיוחדים.

סיכום

המרדף שלנו אחר האוצר מסתיים כאן, אך האוצרות של סן פייטרו ושל רומא הם אינסופיים. אני מקווה שהצלחתי לגרום לכם להתאהב מעט במקום הקסום הזה, שבו האמנות, ההיסטוריה והאמונה מתמזגים לחוויה יוצאת דופן אחת. זכרו: היופי נמצא בכל מקום, רק צריך לדעת לחפש אותו, בעיניים ובלב. להתראות, חברים קטנים וגדולים, ושחייכם יהיו תמיד מלאים בגילויים ובפלאים!